יום רביעי, 5 בנובמבר 2014

המסע לפולין תיכון " קוגל " ובית הספר " עמל " חולון

" חלום חיי קם והתגשם " .
על משקל משפטו של מרדכי אנילביץ, אני יכול לספר בגאווה גדולה כי זכיתי לחלום ולהגשים חלום.
 .
במסגרת עבודתי כמורה לשל"ח במחוז תל אביב אנחנו מקיימים פעילות נפלאה הנקראת " של"ח בשבילי הלב " . פעילות זאת שהיא מיוזמתה של מורה לשל"ח וחברה יקרה במחוז אתי רביאן.  במסגרת פעילות ברוכה זאת כל בית ספר שקיים בו של"ח עובד למול בית ספר של ילדים עם צרכים מיוחדים. ימי סיור, פעילות לחגים, פעילויות מחוזיות משותפות ועוד.
אנחנו ב " קוגל " זכינו בבית ספר " עמל " חולון. בית ספר לתלמידים בעלי פיגור קל- בינוני. אנחנו אתם כבר שנים רבות. סיפור אהבה גדול.
בשלב הראשון למדנו עם צוות בית הספר " עמל " את מאפייני בית הספר והתלמידים. יכולות- קשיים.
ואז התחלנו לחלום. בכל פעם חלמנו על שלב נוסף בעבודה המשותפת. ימי סיור, פעילויות לקראת טו בשבט או פורים, טיולים שנתיים ליום ארוך ואפילו ליומיים כולל לינה באכסניות נוער. כך טיילנו במדבר יהודה, טיילנו בשפלת יהודה וירושלים, טיילנו בגליל המערבי.
לפני שנתיים חלמנו מנהלת בית הספר ענת אנגל ואנוכי חלום נוסף.
מסע משולב של שני בתי הספר לפולין. אמנם בתי ספר של החינוך המיוחד יוצאים לפולין אך לרוב במסגרת המשלחות הממלכתיות. לא בשילוב.
זה לא היה קל. בשום שלב. התכנון, הבקשה מהורי תלמידי " עמל " להוציא את ילדיהם למסע כזה לפולין. ההכנות הרבות, מציאת מדריכים המסוגלים לעמוד במסע שכזה. תכנון הכנות משותפות, תכנון טקסים משותף, אפילו הכנת צ''ופרים. לכל אחד מימי המסע הייתה אחראית קבוצת תלמידים לצ''ופר כללי. גם צוות מורי ותלמידי " עמל " הכינו. קשה אבל..

"
במקום שקיים בו חלום שם תימצא גם הדרך.

עובדה. הצלחנו.

ביום שלישי 21/10/14 לפנות בוקר יצאו  70 תלמידי תיכון " קוגל " ו  5 תלמידי בית הספר " עמל " לפולין. אני כראש המשלחת ובנוסף הובילו משלחת ייחודית זו עוד רבות וטובות. מנהלות בתי הספר ורד כהן דוד וענת אנגל,   הסגניות אילנה מזרחי ופנינה זולטא, מנהלת השכבה מיכל ליבוביץ והמחנכות נורית מאיר ומבל ברוך.  למסע הצטרף גם מיקי שילינגר  יו"ר אקי"ם חולון שמרגע ששמע על המסע לפני כשנה היה ברור לו ולנו שהוא אתנו.
נחתנו בורשה ומשם התחלנו את מסענו.
סיירנו בורשה. בית הקברות היהודי, אזור הגטו וקטע מחומת הגטו שעדיין נותרה. בשעת ערב מאוחרת הגענו למלון. מלון " נובוטל "  ( מדי פעם רואים שם גם תיירים..) .
יום רביעי 22/10/14,  את הבוקר התחלנו בסיור בעיירה טיקוצ''ין וביער לופוחובה שם הושמדה קהילת טיקוצ''ין  קהילה שהייתה קיימת מאות שנים והיו בה אלפי אנשים בן יום. בשעות אחר הצהריים  הגענו למתקן המוות בטרבלינקה. מתקן מוות שהשמיד כ 850000 יהודים ביעילות מפלצתית. חן תלמידת "עמל " הניחה ורד אדום על האבן לזכרו של המחנך הגדול יאנוש קורצ''אק.
בתום הסיור קיימנו טקס. דניאלה, תלמידת " עמל " שרה במהלך הטקס את " שמע ישראל " של שרית חדד.
שירתה זעזעה את הדממה וביקעה את השמיים האפורים מעל טרבלינקה. לא הייתה עין אחת יבשה. בתום הטקס הוקפה דניאלה בכל חברי המשלחת. לא ניתן לתאר את התרגשותה.
 
יום חמישי 23/10/14 התחלנו במסלול הגבורה בורשה וסיימנו  את המסלול בטקס באנדרטת רפפורט שנמצאת ליד המוזיאון החדש ליהדות פולין  (שאותו חנך נשיא המדינה ראובן ריבלין ביום שלישי האחרון) . נסיעה ארוכה לכיוון לובלין ואחר הצהריים סיירנו במחנה " מיידנק " בקור מקפיא עצמות. בתום הסיור ליד הר האפר קיימנו טקס שגם בו שרה דניאלה מ " עמל " .
ב 24/10/14 יום שישי  בבוקר היינו בישיבת חכמי לובלין ושם קיימנו טיש ומשם נסענו ונסענו ונסענו עד לקרקוב.
בערב זכינו להתפלל בבית הכנסת " טמפל " בקרקוב, פתח את התפילה חזן בית הכנסת בשירת " אדון עולם " אדירה. אחר כך בארוחת הערב הרימו התלמידים את גג המסעדה בשירי שבת.
ביום שבת  25/10/14 סיירנו בקרקוב, כיוון שבמשלחת היו מספר שומרי שבת ביניהם שניים מתלמידי " עמל " קיימנו סיור רגלי. היינו ברובע בתי הכנסת, באזור הגטו ובכיכר המרכזית של העיר העתיקה. שבת מרגשת ומופלאה שהסתיימה במפגש עם חסידת אומות עולם.
ביום ראשון  26/10/14 ביקרנו במחנה פלשוב  ( זכור לרע מהסרט " רשימת שינדלר " ) , נסיעה לכיוון קייליצה שם התחולל פוגרום ביהודים לאחר השואה !!!  ( עלילת הדם של אפיית מצות מדם ילד נוצרי ..) , בערב ביקרנו במכרות המלח בויליצ''קה ואחר כך ארוחת ערב במסעדה  חלוקת מכתבי ההורים וערב פולקלור פולני חתמו יום נוסף.
ביום שני 27/10/14 היום הקשה מכולם. הביקור ב אושוויץ-בירקנאו. אי אפשר לתאר במילים את שרואים ולא מאמינים שרואים. מזוודות, נעליים, שיער אדם, פרוטזות, מברשות שיניים, מברשות גילוח שנאספו ונערמו  מקורבנותיו של מתחם מזעזע זה. בעת הביקור במחנה בירקנאו שיתפה- סיפרה סבינה  ( אשתי ) את סיפורו הבלתי נתפס של אביה שהיה אסיר במחנה ושרד. עבורנו כזוג זה היה רגע קשה ומרגש . מרגש מכל היה החיבוק שקיבלנו מחברי המשלחת.
ביום שלישי 28/10/14  היום השמיני והאחרון.  בבוקר ערכנו מפגש נוער עם תלמידי בית הספר בטרנוב. מפגש המתקיים זאת השנה החמישית ברציפות. חולקנו לקבוצות עבודה סביב נושאים בעלי משמעות כגון : מילון ישראלי- פולני לאברי גוף. תפריט ישראלי - פולני, זמן פנאי אצל תלמיד ישראלי - פולני וכו''. אחר כך יצאנו לסיור משותף בעיר טרנוב שאותו הדריכו תלמידי טרנוב  ( מורה לשל"ח או לא מורה לשל"ח ) וסיימנו בטקס משותף מרגש באתר בורות - הירי  או יער הילדים כיוון שנורו שם אלפי ילדים יהודים ופולנים זביליטובסקא-גורא.
בנסיעה לכיוון שדה התעופה בקטוביץ כהיינו כבר בדרך קיבלנו הודעה שעקב ערפל כבד המכסה את שדה התעופה בקטוביץ השדה נסגר ועלינו להגיע לורשה  ( משהו כמו תל אביב - אילת ) . הגענו לאחר נסיעה של כ 8 שעות רצופות!!!

המשלחת זכתה בצוות הדרכה מצוין. חוה רייטן, ניר גולן ואנית אברון.
המדריך הנפלא  ניר גולן לקח את תלמידי יב 7 ויב 8 יחד עם תלמידי " עמל " . הוא ידע במיומנותו הרבה לקרב את תלמידי " עמל" לחבר אותם למסע ולחבר את יתר תלמידי הקבוצה למקשה אחת. תלמידי " קוגל " שהיו אתם בקבוצה  ( הקבוצה הייתה משולבת לא נפרדת ) קבלו אותם, עזרו להם, חברו אליהם, באוטובוס במהלך הנסיעות האין- סופיות הם שרו. עשו שמח. ביחד. אין מרגש מזה.

בשיחות  הערב עם תלמידי  " קוגל "  הם דיברו על הזכות שנפלה בחיקם להיות במסע שכזה. לא פחות.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה