זיכרון ללא מגבלות - קוגל בעיתונות: כתבה בידיעות אחרונות על מסע תקוגל לפולין תשע"ה

קישור לכתבה

עברו יותר משנתיים של הכנות עד שהנסיעה לטרבלינקה של בני נוער עם מוגבלויות יצאה לפועל. אבל כשדניאלה, שסובלת מפיגור שכלי קל, שרה את "שמע ישראל", כולם הזילו דמעות
נח קליגר
פורסם: 10.3.2015

תלמידי קוגל ועמל חולון עם המורה אבי לוזון והמנהלת ענת אנגל בטרבלינקה

אבי לוזון, מורה בבית הספר קוגל בחולון, לא ישכח את הרגע הזה. הוא ניצב אז עם תלמידי בית הספר באתר ההנצחה של מחנה ההשמדה טרבלינקה, ובסיום טקס הזיכרון האזינו כולם לשירתה של דניאלה, תלמידה הסובלת מפיגור שכלי, ששרה את "שמע ישראל", המוכר בביצועה של שרית חדד.
"דניאלה היא אחת מחמשת התלמידים של בית הספר עמל חולון לילדים עם פיגור שכלי קל עד בינוני שהצטרפו למסע שלנו", מסביר לי אבי, שסיים סמינר מיוחד לנושא השואה, ובעיקר לסיורים בפולין. "עמדנו שם 70 תלמידי קוגל, תלמידי עמל חולון ועשרות תלמידים מבתי ספר אחרים, מורים ומדריכים, וכולם הזילו דמעות משירתה המרגשת של דניאלה".

הנסיעה הזו — הראשונה שמאחדת ילדים מבתי ספר רגילים לצד ילדים עם מוגבלויות — נולדה לפני יותר משנתיים בפגישה בין ענת אנגל, מנהלת עמל חולון, ללוזון. במהלך אחת השיחות, שאותן הם מנהלים מדי פעם כחלק משיתוף הפעולה ביניהם, אמר לוזון לענת שכבר זמן רב הוא חולם על מבצע מיוחד: נסיעה משותפת לפולין של תלמידי שני בתי הספר. "מוזר, גם אני חשבתי על אפשרות כזאת", אמרה לו אנגל.

כששיתפו את הצוות החינוכי משני בתי הספר ברעיון, אמרו כולם שזו משימה בלתי אפשרית. "אתם פשוט משוגעים", קבעו כולם נחרצות, אבל לאט לאט הצליחו שניהם לשכנע בעקשנותם ובהתלהבותם את האחרים, כולל את הוריהם של תלמידי עמל, שהחלו עוזרים בתכנון הנסיעה.

בקור של מינוס 11 מעלות

יותר משנתיים עמלו צוותי מורים ומדריכים כדי להכין את תלמידיהם למסע המיוחד. נכון, כבר היו בעבר נסיעות של תלמידים עם מוגבלויות לפולין, אבל לא נסיעה משותפת של תלמידים רגילים ומוגבלים. "למה נזקקתם לשנתיים של הכנות", שאלתי, ולוזון הסביר בנימה סלחנית: "הרי תלמידים עם פיגור צריך ללמד ולהסביר כל פרט ופרט, אפילו הטריוויאלי ביותר. צריך, למשל, להסביר להם מהו מטוס, איך מתבצעת טיסה, מהן ערים אחרות במדינה אחרת, מהי רכבת תחתית, ועוד מאות פרטים שברורים לתלמידים אחרים.

"נאלצנו גם ללמד אותם היסטוריה — למשל זו של מרד גטו ורשה, של מחנות ההשמדה ושל שלטון גרמניה באירופה. צוותי המורים והמדריכים של שני בתי הספר, בהם מנהלת קוגל ורד כהן, הסגניות אילנה מזרחי ופנינה אלטה, המדריך ניר גולן, מנהלת השכבה של קוגל מיכל לייבוביץ' והמחנכות נורית מאיר ומבל ברוך עשו מלאכה אדירה במשך אותן שנתיים".

למסע הצטרף גם יו"ר אקים חולון מיקי שילינגר. כשהמשלחת הגיעה לאתרי ההנצחה, התברר שהתלמידים היו מוכנים. "כשהגענו למשל לבונקר של מרדכי אנילביץ, מפקד המרד בגטו ורשה, הם ידעו בדיוק מי היה", אומר לוזון. "בטרבלינקה הם זיהו מיד את המצבה לזכרו של יאנוש קורצ'אק".


"כשהגענו למחנה מיידנק עברנו ליד מספר שוטרים פולניים על סוסים, ואחד התלמידים נכנס לחרדה כי הוא סבר שאלה אנשי אס־אס גרמנים".

כמובן שבמשך שבעת ימי הנסיעה צצו בעיות נוספות עליהן לא יכלו המדריכים והמחנכים לחשוב קודם. "ברור שסיפרנו והסברנו להם הרבה פעמים שבפולין עלול להיות קר מאוד, אבל כאשר אתה מגיע למיידנק, לטמפרטורה של מינוס 10־11 מעלות, ברור שזה מצב שלא יכולת לחזות במדויק מראש".

עם תחילת המסע חולקו לתלמידי עמל יומנים מיוחדים שבהם כתבו מדי יום את התרשמותם, סיפרו על האירועים שבהם השתתפו וגם פירטו את מחשבותיהם. "כשקראנו את מה שכתבו, ידענו שצדקנו בעקשנות שלנו להגשים את החלום־שיגעון שלנו", אומר אבי בסיפוק גדול. "כל המאמץ היה כדאי כי התלמידים זכו לחוויה מיוחדת ויוצאת דופן שיזכרו עד כל חייהם. גם אני אזכור כל רגע מאותה נסיעה עד סוף חיי. שוב הוכח שכשיש לך חלום, כדאי שתמצא דרך להגשים אותו".